ברור הזוג העקר
אי-פוריות מהי?
אי-פוריות הינה אי-יכולת להרות במשך שנה למרות קיום יחסי מין בתכיפות סבירה. במדינות מפותחות התופעה שכיחה אצל כ-20%-15% מן הזוגות. הסיבה שבעטיה ממתינים שנה נעוצה בעובדה ששיעור הכניסה להיריון עומד על 28% למחזור ביוץ, כך שבתוך שנה כ-80% מן הזוגות יצליחו להרות ללא כל התערבות רפואית. יחד עם זאת הבירור הראשוני הינו פשוט ולא יקר כך שמומלץ לבצעו כבר לאחר 6 חודשים של ניסיון.
הסיבות לאי-הפוריות מתחלקות לשלוש קטגוריות:
א. אי-פוריות שמקורה בגבר (Male infertility): שכיחותה כ-40% מכלל הזוגות.
ב. אי-פוריות שמקורה באישה (Female infertility): שכיחותה כ-40% מכלל הזוגות.
ג. אי-פוריות בלתי מוסברת (Unexplained Infertility): שכיחותה כ-20% מכלל הזוגות.
במרבית הזוגות האלה (מעל 80%) אי-הפוריות ניתנת לטיפול באמצעים פשוטים למדי, כמו טיפולים תרופתיים המשולבים בהזרקת זרע לתוך הרחם (IUI). אולם כ-20% מהזוגות יצטרכו טיפולי פוריות מתקדמים כמו הפריה חוץ-גופית (IVF). לשמחתנו, ההתקדמות הרבה של הרפואה והמדע בעשורים האחרונים מאפשרת כיום השגת היריון אצל קרוב ל-100% מהזוגות עם ליקויי פריון. בפרקים הבאים נדון על הפיזיולוגיה של מחזור הביוץ והווסת, היווצרות ההיריון והשרשת העובר ברחם.
איך מתפתחת הביצית ומהו הביוץ?
כל אישה נולדת עם מספר נתון וסופי של זקיקים ראשוניים שבכל אחד מהם נמצא תא הביציות הראשוני. מאגר זה הינו בשיאו מבחינה מספרית בתקופה העוברים לערך במחצית ההיריון והינו בתהליך הידלדלות מתמדת מתקופה זו ואילך. בעת ההתבגרות המינית, מאגר זה יורד לכ-400,000 ביציות ובעשור הרביעי לחיים מספרן יורד לעשרות אלפים בודדים. לכן, האישה הינה בשיא פוריותה בעשור השני והשלישי לחיים.
הביוץ הינו תהליך פיזיולוגי מתוזמן הנובע כתוצאה מפעילות הורמונלית מתואמת בין המוח (מפריש הורמון מעודד הפרשת גונדוטרופינים- GNRH) המשפיע על בלוטת יותרת המוח וזו המשפיעה בתורה (ע"י FSH ו-LH) על השחלות לצורך גיוס זקיקים וגדילתם. תהליך ההתפתחות של הזקיקים הראשוניים הינו בלתי תלוי וקורה כל הזמן. מכלל הזקיקים הללו המתגייסים בשחלה מתפתח בהשפעת הורמונים אלו זקיק דומיננטי אחד בד"כ, הניצל מהתנוונות ומפריש אסטרוגן טרם הביוץ ופרוגסטרון לאחר הביוץ.
באופן כזה נוצר היזון חוזר על רמת המוח המביא לשרשרת של מחזורי ביוץ בכל חודש. תפקוד נאות של שרשרת זו חיוני לקיומו של תהליך ביוץ סדיר. באמצע מחזור הביוץ, בהשפעת הרמה הגבוהה של אסטרוגן בדם, נוצר האות המביא לביוץ (פקיעת הזקיק) ובו יש חריגה של הורמון ה-LH שכ- 40 שעות לאחריו חורגת הביצית מהשחלה. הביצית נאחזת בשלוחות החצוצרה ונכנסת לתוכה.
בעקבות הביוץ הזקיק הופך ל"גופיף צהוב" שהינו יחידה אנדוקרינית זמנית המפרישה פרוגסטרון. תוחלת הקיום של ה"גופיף צהוב" הינה כשבועיים. במידה שלא יתפתח היריון הוא יתנוון ורירית הרחם שעברה בכל התקופה הזו הכנה לקליטת ההיריון תתמוטט ותנשור בצורת דימום וסתי.
הביצית
הביצית הינה התא הגדול ביותר בגוף האדם. קוטרה כ-0.2 מילימטר. בביצית, כמו בתא בזרע, מתרחשת חלוקת הפחתה (מיוזה) שתכליתה להפחית את מספר הכרומוזומים מ-46 ל-23. במקביל מתרחש בביצית תהליך של אגירת חומרי תשמורת שאותם ינצל העובר עד שישתרש ברחם ויקבל את צרכיו ממחזור הדם של האם האופן בלעדי.
הביצית הבשלה מוכנה להפריה ע"י הזרע ומשלימה את חלוקת ההפחתה שלה מיד עם ההפריה. היא עטופה במעטפת חלבונית (zona pellucida) המשמשת כמסגרת להתפתחות העובר וכהגנה עליו מפני גורמים פיזיים וחיסוניים בגוף האם. מעטפת זו גם דואגת לחדירת זרעון בודד בתהליך ההפריה. הביצית הנקלטת ע"י החצוצרה עוברת הפריה ע"י תאי זרע המגיעים לקצה החצוצרה ותוך כדי התחלקות נודד העובר הצעיר במשך כשבוע עד הגעתו והשרשתו ברחם.
הזרע
הזרעון בניגוד לביצית הינו בין התאים הקטנים ביותר בגופנו. זהו תא שעבר התמחות רבה מבחינה תפקודית. הוא בעל יכולת תנועה באמצעות שוטון בו הוא מצויד המסייע לו להגיע לאתר ההפריה בחצוצרה.
באשכים נוצרים מדי יום מיליוני תאי זרע. בעת המשגל מוטלים עשרות מיליוני זרעונים לנרתיק (בנפח זירמה של 1-5 סמ"ק) אך רק עשרות בודדות יגיעו לאתר ההפריה בחצוצרה. הסיבה ל"בזבוז" הזה שבו נוהג הטבע אינה ברורה, אך מהניסיון המעשי אנו יודעים שזה חיוני להשגת הפריה מוצלחת שכן ירידה בריכוז הזרעונים מתחת ל-20 מיליון לסמ"ק או מתחת ל-50% תנועתיות גורמת לירידה בפריון. ליקויים צורניים בזרעונים אף הם משמעותיים (מעל ל-50%).
למרות זאת, הקביעות האלה אינן אומרות בהכרח שגבר שאצלו קיימים ממצאים כאלה הוא עקר. תחילה, יש לחזור על הבדיקה בהפרש של 3 שבועות לפחות על מנת לאמת את התוצאות שכן ישנה שונות רבה בייצור הזרע לאורך השנה. ייצור הזרע מושפע ממצבי חולי חולפים ומאחר שתא זרע שנוצר בכל רגע נתון ייפלט בזירמה רק כעבור כשלושה חודשים אנו נזקקים למספר בדיקות חוזרות על מנת לאמת את האבחנה.
משמעות ערכי הסף המצוינים למעלה הינה שגברים כאלה יזדקקו ליותר זמן מהממוצע על מנת להפרות את בנות זוגם. אולם, מתחת לסף מסוים, העומד על כ-5 מיליוני תאים בזירמה, ההסתברות לכך כה נמוכה שהיא מצריכה התערבות רפואית בעת ביצוע האבחנה.
ייצור הזרע באשך הינו תהליך רגיש ולכן מצבי חולי שונים, זיהום סביבתי, תרופות וטראומה יכולים לפגוע בתהליך. נזק הנגרם לאשך אינו בר תיקון בד"כ ולרוב אינו ניתן לשינוי באמצעות מתן תרופות. מרבית הנזקים קורים מוקדם בילדות ומיעוט המקרים הינו תוצאה של פגמים מולדים, גנטיים או עקב ניתוחים וכד'.
ההפריה
ההפריה היא תהליך שבו תא הזרע מתמזג עם הביצית ליצירת הזיגוטה. לתא הזרע קולטנים ספציפיים לחלבוני מעטפת הביצית. באמצעות כושר תנועה והאנזימים הספוחים על ראשו (אקרוזום) הוא חודר דרך מעטפת הביצית. הביצית באמצעות זיזים מיקרוסקופיים מתמזגת עם קרום התא שראש הזרעון באזור שעבר התמחות לצורך כך ולמעשה מכניסה את תא הזרע בשלמותו לתוכה. בעת תהליך זה עוברים על קרום התא של הביצית גלים של שינויים בפוטנציאל החשמלי, הגורמים לכך שתאי זרע נוספים כבר אינם יכולים להתמזג עם הביצית ומופרשים על ידה אנזימים הגורמים לשינוי במבנה חלבוני המעטפת שאינם מאפשרים המשך היצמדות וחדירה של תאי זרע אחרים.
הזרעון נושא מטען גנטי בן 23 כרומוזומים ובנוסף להם הוא תורם לביצית אברון שבלעדיו אין לביצית יכולת חלוקה אפקטיבית. מנגנון זה מבטיח שרק עוברים שנוצרו מהפריה נורמלית יוכלו להתפתח.
המטענים הגנטיים של הזרע והביצית עוברים במהלך ייצור תא הזרע והביצית תהליך שבו נמחקות כל ההתניות שהוטבעו בהם במהלך ההיווצרות של ההורים (imprinting). תהליך זה מתחדש עם ההפריה והתחלת תהליך ההתמיינות (דיפרנציאציה) שנמשך בשבועות הראשונים לחיים. כל מטען מתארגן במשך כ-18 עד 24 שעות לגרעין אימהי ואבהי שמתמזגים במרכז הביצית ואז הביצית מתחילה להתחלק ליצירת העובר.
ההשרשה
בתוך גופנו החלוקות הראשוניות של העובר מתרחשות בחצוצרה תוך כדי תנועה לכיוון הרחם. דרכו של העובר בחצוצרה נמשכת בין חמישה לשישה ימים. העובר מגיע לרחם בהיותו בשלב התפתחות המכונה בלסטוציסט. בשלב זה, העובר בנוי מקרוב למאה תאים. בהשפעת הורמונים שמקורם בשחלה (האסטרוגן והפרוגסטרון), עוברת רירית הרחם שינויים, המכינים אותה לקליטת העובר. לאחר שהגיע לרחם, העובר יוצא מן המעטפת שלו בתהליך הקרוי הנצה (hatching) ושוהה במשך יום עד יומיים נוספים בחלל הרחם וממשיך בהתפתחותו תוך שהוא נאחז בתאי רירית הרחם. לאחר מכן באמצעות תהליכים כימיים מורכבים, שמרביתם אינם ידועים לנו, הבלסטוציסט חודר לתוך רירית הרחם ושוקע בה. עד מהרה הרירית צומחת ומכסה עליו ותהליך ההיריון מתחיל. בשלב זה יש כבר איחור בהופעת הווסת ותבחין היריון בדם יאבחן קיום ההיריון.
הבלסטוציסט בנוי משני סוגי תאים, שכבת התאים החיצונית של העובר (טרופובלסט) שתצמיח את השליה, שחודרת לתוך רירית הרחם ומחברת בין מחזור הדם של העובר המתפתח לבין מחזור הדם של האם. מכאן, ימשיך העובר ויתפתח עד הלידה, כשהוא מקבל את כל צרכיו, ממחזור הדם של האם, באמצעות השליה וחבל הטבור המוליך את הדם העוברי מהשליה לעובר וחזרה. מקבוצת תאים קטנה הממוקמת במרכז הבלסטוציסט (inner cell mass) יתפתח גוף העובר על כל איבריו.
פתו-פיזיולוגיה של הפרעות פריון
אי-פריון הגבר
אי-פריון הגבר מתבטאת בפגמים בריכוז, במבנה ובתנועתיות של תאי הזרע. פגמים אלו הם תולדה של יצירה בלתי מספקת או לקויה של הזרעונים באשכים, או של ליקויים בנוזל הזרע והרכבו. ליקויים אלו יכולים להיגרם ע"י דלקות, נזק מולד (כגון אשכים טמירים – כאשר האשכים אינם יורדים לשק האשכים לפני הלידה או סמוך לאחריה), סתימה בצינוריות שנועדו להעביר את הזרע מהאשך לשופכה, בעיות הורמונליות אצל הגבר והתרחבות של כלי דם (דליות) בוורידי האשכים.
במקרים רבים הסיבה אינה ניתנת לאבחון. כאשר הסיבה לפגיעה בזרע היא וריד מורחב, וריקוצלה (varicocelle) – קשירת הווריד בניתוח או חסימתו בהזרקה (בצנתור בעזרת רנטגן) עשויים לשפר את איכות הזרע. לאחרונה מתרבים המחקרים המצביעים על כך שהטיפול בקשירת או חסימת וריד האשך, אינה תורמת משמעותית, כפי שחשבו בעבר, לשיפור איכות הזרע או כושר ההפריה שלו. קיימים כמובן מקרים של הריונות לאחר קשירת הווריד אולם קיימים גם מקרים של הריונות עצמוניים ללא קשירת הווריד. אין מחלוקת שבמקרים של זרע ירוד מאד (ריכוז זרע של פחות מ-5 מיליון זרעונים נעים בסמ"ק) אין כל הוכחה לתועלת שבניתוח לקשירת הווריד.
החל מסוף שנות השמונים הוחל לטפל בגברים עקרים באמצעות הפריה חוץ-גופית. היתה לי הזכות להיות בין הראשונים בעולם לפתח וליישם שיטות כאלה. כתוצאה מכך ניתן כיום להשיג הפריה והיריון גם במקרים שבהם הזרע לקוי ביותר או מכיל תאים בודדים בלבד. יתרה מזאת, אפילו במקרים שבהם חוסר יצירה מוחלט של זרע (אזואוספרמיה) ניתן באמצעות שיטות אלה, המכונות מיקרומניפולציה, להזריק תא זרע בודד לתוך תא ביצית (שיטת ה-ICSI), ובכך להביא להפרייתה. במקרה של חסימה בצינור הזרע או של חוסר מולד של צינורות הזרע, ניתן לבצע כיום "שאיבת זרע" ממוצא צינור הזרע באשך, באמצעות ניתוח מיקרוכירורגי. במקרה של חוסר זרע מוחלט בזירמה ניתן כיום לשאוב רקמת אשך ע"י דיקור מחט (TESA) או נטילת דגימה כירורגית (ביופסיה) מרקמת האשך (TESE). מרקמת האשך שמתקבלת ע"י פעולות כירורגיות אלה ניתן להפיק זרעונים בודדים, לעתים אף ללא תנועה, ולבצע איתם את ההפריה של הביצית בשיטת ה-ICSI. תודות לכך רק במקרים בודדים אנו נזקקים כיום להשתמש בזרע תורם.
אי-פוריות האישה
מערכת הרבייה של האישה מחולקת לרמות שאותן קל יותר לבדוק ולכל רמה ישנה התמחות מיוחדת בתהליך הרבייה. לכן, נרחיב את הכתוב על כל רמה.
אי-פוריות הורמונלית
לשם הפריה יש צורך בהבשלה תקינה של הזקיק בשחלה ובחריגה של ביצית בשלה. ליקויים הורמונליים שונים כמו: הפרעה בפעילות המתואמת של הורמוני בלוטת יותרת המוח (FSH ,LH), הפרשת יתר של הורמון החלב – הפרולקטין, והפרעות בשחלה עצמה – יכולים להביא לביוץ לא סדיר ועד להיעדר ביוץ.
אחד הגורמים השכיחים להפרעות ביוץ היא תסמונת השחלות הפוליציסטיותPolycystic Ovarian) Syndrome-PCO), שכיחותה הינה כ-6%-10% מכלל הנשים הסובלות מליקויי פוריות. מכאן ששחלות פוליציסטיות הן הגורם השכיח ביותר להפרעות ביוץ ולאי-פוריות בנשים. בהערכה זהירה ניתן לומר שכ-10 מיליון נשים בשנות הפוריות בארה"ב סובלות מבעיה בריאותית זו ובישראל מדובר בעשרות אלפים.
התסמונת תוארה לראשונה לפני כ-75 שנה ועד היום אין לה הסבר פתו-פיזיולוגי ברור. התסמונת אינה ניתנת לרפוי מוחלט אולם הפרעת הביוץ הנגרמת בעטיה ניתנת לטיפול על ידי תרופות ו/או שינוי אורח החיים (כושר גופני ודיאטה) ולעתים נדירות ע"י ניתוח. לתסמונת השחלות הפוליציסטיות יש חשיבות הרבה מעבר לבעיית הפוריות או בעיות קוסמטיות, היות ויש בה הפרעות מטבוליות והורמונליות משמעותיות, עם השלכות קצרות וארוכות טווח.
הזקיקים הקטנים שבהיקף השחלה הם זקיקים, שבגלל הפרעות ההורמונליות, אינם מצליחים להגיע לבשלות וביוץ. בשנים האחרונות העמיקה הבנתנו באשר לגורמי התסמונת ומכאן לאפשרויות טיפוליות חדשות. נמצא ששינוי דרסטי באורח החיים עם דגש על פעילות גופנית ודיאטה מתאימה וכן תרופות המגבירות את רגישות הרקמות הפריפריות לאינסולין (מטפורמין, גלוקומין, גלוקופאג') מתקנים במידה רבה את ההפרעות ההורמונליות והמטבוליות, שמאפיינים את התסמונת.
יש גם אמצעים כירורגיים ("חירור" השחלות-Drilling) באמצעות לייזר אך אופן טיפולי זה שמור רק למקרים מעטים וקיצוניים.
לתסמונת יש דרגות שונות של חומרה: בדרגה הקשה, בגלל הפרעות הורמונליות ומטבוליות משמעותיות, יש בנשים אלו הפרשת יתר של הורמונים "גבריים" (האנדרוגנים) וכתוצאה – נטייה לשיעור יתר. בנוסף קיימת בגוף תנגודת יתר לאינסולין (ההורמון שמווסת את משק הסוכר בגוף). הנשים סובלות כתוצאה מכך גם מנטייה להשמנת יתר, מנטייה לסוכרת ומאקנה (פצעי בגרות).
הסימן האופייני ביותר של התסמונת מתגלה בבדיקת אולטרה-סאונד (וגינלית או ביטנית) של השחלות. השחלות גדולות מהרגיל ובהיקפן זקיקים קטנים רבים הנראים כציסטות קטנות (מכאן נגזר שמה של התסמונת).
במקרים רבים של חוסר ביוץ, מגלה בדיקת האולטרה-סאונד תמונה של שחלות פוליציסטיות אך ללא המרכיבים האחרים של התסמונת. נשים אלו אינן מגלות את הנטייה לשיעור יתר או השמנה ואין בהן את ההפרעות המטבוליות הקשות האלה, אולם גם אצלן עלולות להתרחש הפרעות ביוץ שיצריכו על פי רוב טיפול.
כיום ישנם אמצעים יעילים כגון בדיקות הורמונליות ובדיקות אולטרה-סאונד, המאפשרים לקבוע האם קיים ביוץ תקין ומועדו. קיימות כיום אפשרויות רבות ומגוונות להשריית ביוץ. בידינו מגוון של תרופות שביכולתן להשרות ביוץ.
אי-פוריות מכאנית
מחלות שונות באיברי המין הנשיים הפנימיים (בחצוצרות ובסביבתן), עלולות להביא לפגיעה כרונית במבנה החצוצרות ותפקודן. פגיעה קיצונית תתבטא בחסימה של החצוצרות. פגיעות קלות יותר תגרומנה להידבקויות מסביב לחצוצרות ובין החצוצרות לבין איברים פנימיים סמוכים, כגון השחלות, המעיים והרחם וקירות האגן.
עקרות מכנית מוחלטת היא כאשר שתי החצוצרות חסומות, מיד במוצא הרחם ("חסימה קריבנית") או בקצה המרוחק ("חסימה מרוחקת"). החצוצרות יכולות להינזק כתוצאה של זיהום אגני ע"י מחלות מין, בעקבות הפסקות היריון, בעקבות סיבוכים ביטניים כגון דלקת התוספתן, היריון חוץ-רחמי או ע"י תהליך דלקתי הרסני הקרוי אנדומטריוזיס (Endometriosis).
אנדומטריוזיס
זוהי אחת הסיבות השכיחות לאי-פוריות מכנית. רירית הרחם, האנדומטריום, מצפה את פנים הרחם ומגיבה בשגשוג לגירוי ההורמונים השחלתיים. נשירתה של הרירית, בתום מחזור הווסת היא שגורמת לדימום הווסתי ונשירתה. במקרים של אנדומטריוזיס, איים של רירית הרחם מוצאים את דרכם אל חלל הבטן ומתיישבים על פני איברי האגן כמו השחלות, הציפוי של איברי הבטן (הפריטונאום), מסביב לחצוצרות או אפילו במעיים ובשלפוחית השתן.
רקמת האנדומטריוזיס מגיבה להורמונים השחלתיים (האסטרוגנים והפרוגסטרון) בדומה לרירית שבתוך הרחם. אולם, בעוד שבעת הווסת נושרת הרירית הרחמית ונשטפת החוצה, באנדומטריוזיס היא מצטברת ותופחת על פני ובתוך האיבר שבו היא נמצאת. כתוצאה מכך יש הצטברות של דם וחלקי רקמה שגורמים לתהליך דלקתי ולהצטלקות. רקמת הצלקת יוצרת עם הזמן הידבקויות תוך-ביטניות שעלולות לחסום את החצוצרות ולהפריע לתפקודן. כאשר האנדומטריוזיס הוא בשחלות, הצטברות הדם יוצרת מבנים ציסטיים הנקראים אנדמטריומה(ות). הדם הישן שבתוך האנדומטריומה מקבל מראה כהה וסמיך ודומה לשוקולד ומכאן שם נוסף של האנדומטריומות – "ציסטות שוקולד".
הטיפול באנדומטריוזיס יכול להיות תרופתי, בעיקר על ידי תרופות הבולמות את פעילות בלוטת יותרת המוח (אנלוגים ואנטגוניסטים של GNRH) כמו דקאפפטיל או או סינרל, אולם טיפול זה אפשרי רק לתקופה קצרה יחסית (כ-3 חודשים). אפשר גם לטפל בגלולות למניעת היריון ברציפות לתקופה של 3 חודשים או יותר. מקובל גם טיפול כירורגי לכריתת האנדומטריומות וצריבת איי האנדומטריוזיס המפוזרים באגן והפרדת ההידבקויות. הניתוחים מבוצעים ע"פ רוב באמצעות לפרוסקופיה ניתוחית ובידי מומחים לכירורגיה לפרוסקופית. במקרים, שהבעיה המרכזית היא אי-פוריות, יש לשקול את יתרונות וחסרונות הניתוח, לעומת היתרונות של הפריה חוץ-גופית. יש להזכיר שהיריון לכשעצמו יכול לשפר את המצב כי בתקופת ההיריון "מושבתת" הפעילות ההורמונלית השחלתית.
על מנת לאבחן ליקוי מכני קיימים מספר אמצעים אבחנתיים:
אמצעים אבחנתיים לבירור אי-פריון
צילום רחם וחצוצרות
בבדיקה זו מזריקים חומר ניגוד דרך צוואר הרחם, ותחת שיקוף הרנטגן צופים במבנה הרחם, במילוי החצוצרות, במעבר החומר דרך החצוצרה ובפיזורו בחלל הבטן. באמצעות הצילום ניתן לאבחן פגמים בחלל הרחם (הידבקויות תוך-רחמיות), חסימות בחצוצרות, הידבקויות סביב החצוצרות וכן אי-ספיקה (הרחבה) של צוואר הרחם.
אולטרה סאונד
אמצעי זה חשוב באיתור סימנים עקיפים לקיום בעיה מכנית כגון ציסטות או מבנים ציסטיים הקשורים לחצוצרות פגומות. בשנים האחרונות הוכנסה לשימוש בדיקת ההידרוסונוגרפיה או האקוויסט, כתחליף אפשרי לצילום הרחם במיוחד בנשים בהן יש רגישות ליוד המצוי בחומר הניגוד. בבדיקת האקוויסט משתמשים, במקום במכשיר רנטגן, במכשיר אולטרה-סאונד ומזרימים לרחם במקום חומר ניגוד, נוזל מיוחד – האקוויסט. יתרונה של בדיקה זו בכך שהיא זמינה יותר היות ומכשירי אולטרה-סאונד נמצאים בהרבה קליניקות פרטיות וציבוריות. חסרונה בכך שאין כמעט יכולת לתעד את תוצאות הבדיקה, לשימושם של רופאים נוספים.
לפרוסקופיה
בדיקה הנעשית בהרדמה כללית ובחדר ניתוח. ממלאים את חלל הבטן בגז 2CO באמצעות מחט מיוחדת לאחר שמבצעים חתך קטן בדופן הבטן באזור הטבור. אח"כ מחדירים מכשיר אופטי (מעין טלסקופ דקיק) המאפשר הסתכלות ישירה על איברי האגן בעזרת מצלמה ומסך טלוויזיה. בהמשך ניתן להזריק חומר צבע דרך צוואר הרחם תוך מעקב אחר מעבר החומר בחצוצרות. באמצעות הלפרוסקופיה ניתן לאבחן בדייקנות אם קיימת פגיעה בחצוצרה אחת או בשתיהן, מהי חומרת הפגיעה ואיזה טיפול מתאים למקרה.
היסטרוסקופיה
בבדיקה זו מוחדר לחלל הרחם מכשיר אופטי עדין (הדומה ללפרוסקופ), המאפשר לאבחן ממצאים בחלל הרחם, כמו הידבקויות, שרירנים, פוליפים או פגמים מולדים (כגון מחיצות) במבנה הרחם. פגמים כאלה עשויים להפריע להשתרשות העובר ברחם או למנוע התפתחות תקינה של העובר ולגרום להפלה. הבדיקה מבוצעת ללא הרדמה או בהרדמה מקומית.
בשלב ראשון ההיסטרוסקופיה מתבצעת לצורך אבחון בלבד. במידה שאובחנה בעיה, ניתן לבצע היסטרוסקופיה ניתוחית (בהרדמה כללית), כלומר להפריד הידבקויות או לכרות שרירן (מיומה) או פוליפ בחלל הרחם. הטיפול בעקרות המכנית התבצע בעבר באמצעות ניתוחים משקמים של החצוצרות (טובופלסטיקה), אולם מאז שהחל עידן ההפריה החוץ-גופית, הפך טיפול זה לטיפול העיקרי והמוצלח במקרים אלו. עם זאת עדיין מבוצעים היום ניתוחים משקמים של החצוצרות, אולם ניתוחים אלו מבוצעים לרוב באמצעות הלפרוסקופיה ובעיקר במקרים של הידבקויות מסביב לחצוצרות. כאשר החצוצרות חסומות בקצה המרוחק שלהן מתאסף נוזל הממלא אותן כבלון. מצב זה מכונה הידרוסלפינקס (hydrosalpinx) או סקטוסלפינקס (sactosalpinx). נוזל זה עלול לחדור לחלל הרחם ובגלל רעלנים שבו, להפריע להשרשת עוברים ברחם כאשר הם נוצרים בהפריה חוץ-גופית. במקרים אלו מוטב לכרות את החצוצרה(ות) וגם זאת נעשה בשיטת הלפרוסקופיה.
עקרות בלתי מוסברת
המושג עקרות בלתי מוסברת ניתן לאותם מקרים שבהם כל הבדיקות המקובלות לא אפשרו את מציאת הסיבה לאי-פריון. במקרים אלו אין זה אומר שאין סיבה לאי-פוריות אלא שהאמצעים הדיאגנוסטיים שבידינו אינם מספיקים דיים כדי להגיע לאבחנה. ויתכן שבעתיד עם העמקת הבנתנו נוכל לפתח אמצעים נוספים שבהם ניתן יהיה לאבחן את הבעיה ביתר דיוק.
לעתים מתבררת האבחנה במהלך טיפולי ההפריה החוץ-גופית. לעתים מגלים שהזרע, שבבדיקה במעבדה נמצא תקין, אינו חודר את עטיפות הביציות, או שמגלים בעיה הנוגעת לאיכות הביציות. במקרים של אי-פוריות בלתי מוסברת, ניתן לנסות טיפולים תרופתיים שונים, כולל איקאכלומין, גונל-F ודומיהם, לרוב יחד עם "השבחת זרע" והזרקתו לחלל הרחם. כאשר הטיפולים אינם מביאים לתוצאה, יש מקום לעבור לטיפולי הפריה חוץ-גופית, והוכח שבמרבית המקרים האלה משיגים אחוזי הצלחה גבוהים.
- לתאום פגישה