שאלות ותשובות

פרופ' לברון עונה לשאלות שלכן.

במהלך השנים, הצטברו על שולחני עשרות שאלות של מטופלות הצמאות למידע.

כאן באתר, אנסה לענות על שאלותיכן.

בדיקת דם להיריון (בטא-HCG) יכולה להיות חיובית כבר כ- 8-10 ימים לאחר ההפריה של הביצית, אך מאחר ומועד הביוץ לא תמיד ידוע במדויק ממליצים להמתין לפחות 14 יום לאחר מועד הביוץ.

בדיקת דם להיריון (בטא-HCG) יכולה להיות חיובית כבר כ- 8-10 ימים לאחר ההפריה של הביצית, אך מאחר ומועד הביוץ לא תמיד ידוע במדויק ממליצים להמתין לפחות 14 יום לאחר מועד הביוץ.

בדיקת היריון ניתן לבצע רק 14 יום לאחר זריקת האוביטרל האחרונה. מאחר והאוביטרל הינו למעשה הורמון ההיריון, שהופק משתן של נשים הרות, הרי שברור שבדיקה במועד מוקדם יותר עשויה להיות חיובית באופן מוטעה, ופשוט לבטא את העובדה שהאוביטרל טרם הופרש מהגוף.

הערכות שמשווקות כיום לבדיקת מציאות הורמון ההיריון בשתן מדויקות מאד, ונדיר שבדיקה חיובית באופן ברור תהיה מוטעית. עם זאת, רגישות הבדיקה נמוכה מזו של בדיקת הדם. בדיקה שמבוצעת פחות משבועיים לאחר ההפריה עלולה לעתים להיות חיובית בבדיקת דם, אך עדיין שלילית בבדיקת השתן. חשוב לזכור שלאחר קבלת זריקת אוביטרל בדיקת השתן הופכת להיות חיובית למשך כשבועיים.

את בדיקת ההיריון יש לבצע 12 יום לאחר החזרת העוברים.

לא בוודאות, אך אם הבדיקה 12 יום לאחר החזרת העוברים נמוכה מ- 100 בדרך כלל מדובר בעובר יחיד, ואילו תוצאת בדיקה שקרובה יותר ל- 200 תרמז על היריון מרובה עוברים.

כן, עליה של פי שנים בערך בדיקת ההיריון כעבור יומיים, תרמז על היריון תקין.

ערכים נמוכים של בטא עלולים להעיד על היריון לא תקין, בעיקר כאשר תאריך הביוץ או החזרת העוברים ידועים בוודאות. עם זאת, לעתים ייתכן שמדובר בהשרשה מאוחרת של העובר, כך שבהמשך המעקב יסתבר שההיריון בכל זאת תקין. לעתים קרובות ערכי בטא נמוכים נובעים מזריקת אוביטרל (שהינו למעשה הורמון ההיריון) שניתנה ב- 14 היום לפני שבוצעה בדיקת ההיריון.

הריון כימי הינו הריון שאובחן על פי עליה בערכי בדיקת ההיריון בדם, אך ללא שנצפה שק היריון ברחם.

בשבוע 5 להיריון או כאשר תוצאת בדיקת ההיריון מעל 1500 יחידות צפוי שנראה בבדיקת אולטרה סאונד וגינאלית (עם מתמר שמוחדר לנרתיק) שק היריון ברחם. בשבוע 6-7 להיריון נצפה בעזרת בדיקת אולטרה סאונד וגינאלית גם בעובר עם דופק.

כאשר העובר משתרש מחוץ לרחם, בדרך כלל בחצוצרה, נוצר היריון חוץ רחמי. ההיריון החוץ רחמי מתרחש בכ- 1% מכלל ההריונות ושכיח פי כמה לאחר טיפולי הפריה חוץ גופית, בייחוד בקרב נשים עם בעיה ידועה בחצוצרות. האבחנה בדרך כלל נעשית על פי ערכים עולים של הורמון ההיריון, ללא שנצפה בבדיקת אולטרה סאונד שק בתוך הרחם. בשלב מתקדם יותר של ההיריון עלולים להופיע כאבי בטן ואף תחושת עילפון, וניתן יהיה לצפות בשק ההיריון מחוץ לרחם בבדיקת אולטרה סאונד.

סימני ההיריון מופיעים בדרך כלל רק לאחר שיש כבר איחור משמעותי במועד הווסת, כלומר לאחר שבדיקת ההיריון כבר אמורה לאבחן האם את בהיריון. התלונה האופיינית ביותר היא פשוט עייפות. תחושות שונות, כמו גודש בחזה, בחילות, עצירות ועקצוצים למיניהם, משקפים אמנם את השינויים ההורמונלים שמתחוללים בגופך לאחר הביוץ, אך לא יכולים להעיד או אפילו לרמז על הצלחת או כישלון הטיפול. כדאי על כן תמיד להמתין בסבלנות עד בדיקת ההיריון.

היסטרוסקופיה הינה בדיקה בה מחדירים סיב אופטי בעד צוואר הרחם לתוך חלל הרחם. הבדיקה מאפשרת מבט ישיר לתוך חלל הרחם ונותנת על כן את המידע המדויק ביותר על מצב חלל הרחם. צילום רחם מבוצע על ידי הזרקת נוזל שמכיל יוד ("חומר ניגוד") דרך צוואר הרחם ובדיקה בעזרת שיקוף תחת קרני רנטגן של מעבר הנוזל בחלל הרחם ובחצוצרות. היתרון הגדול של צילום הרחם על פני ההיסטרוסקופיה, הוא שניתן להעריך את מצב החצוצרות והימצאות הידבקויות סביבן באגן. שתי הבדיקות כרוכות באי נעימות קלה, לא מצריכות הרדמה וכרוכות בשיעור נמוך מאד של סיבוכים.

בבדיקת אקוויוסט משתמשים בחומר נוזלי שמכיל תרחיף של חלקיקים זעירים וההדמיה נעשית בעזרת אולטרה סאונד, לעומת זאת בצילום רחם משמש חומר ניגוד נוזלי שמכיל יוד וההדמיה נעשית בעזרת שיקוף עם קרני רנטגן. לטעמי, בדיקת צילום הרחם נותנת תמונה ברורה יותר של החצוצרות וסביבתם. יתרון נוסף של צילום הרחם הוא תיעוד טוב בהרבה, כלומר בעוד שאת צילומי הרנטגן שמתקבלים בעת צילום הרחם יכול לפענח כל מומחה לפריון, קשה להתרשם ממצב החצוצרות על סמך הצילומים שמתקבלים בעת בדיקת האקוויסט, והפענוח נעשה למעשה רק על ידי המומחה לאולטרה סאונד. אני גם לא בטוח שבדיקת אקוויסט כואבת פחות מצילום רחם, מאחר וגם כאן יש תחילה להחדיר מפשק לנרתיק, לזהות את צוואר הרחם ולהחדיר בעדו צנתר עם בלון שמנפחים אותו בחלל הרחם, ואחר כך מזריקים דרכו נוזל. ברור שלאקוויסט יש גם יתרונות. אין סכנה לנשים עם רגישות ליוד ונמנעת אפילו החשיפה המזערית לקרינה שכרוכה בצילום רחם. בכל מקרה בדיקת האקוויסט הינה בדיקה טובה, למרות שרוב המומחים לפריון (אולי לא המומחים לאולטרה סאונד) עדיין סומכים יותר על תוצאות צילום הרחם.

דווקא מומלץ לקיים יחסי מין אחרי הצילום (לא לפני!!), מאחר והסיכוי להרות בסמוך לאחר "שטיפת" החצוצרות באמת עולה, וזה לא מיתוס.

הסיבה שהופנית לעבור לפרוסקופיה היא קודם כל לוודא שהאבחנה שנעשתה בצילום רחם מדויקת ונכונה. הסיבה השנייה היא לראות האם החסימה ניתנת לתיקון ניתוחי, דבר שיאפשר לך להרות ללא טיפולי הפריה חוץ גופית. לפרוסקופיה הינה פעולה ניתוחית שמבוצעת תחת הרדמה כללית ונמשכת כשעה (תלוי בממצאים).

בדרך שוהים בבית החולים מספר שעות עד יממה. הסיבוכים נדירים וההתאוששות אחרי הניתוח מהירה (כלומר תתעוררי עם צלקות זעירות בשיפולי בטן ובטבור ועם מעט כאבים). ההחלטה האם לבצע לפרוסקופיה או לעבור ישר לטיפולי הפריה לעתים קרובות אינה פשוטה ומותנה בגורמים רבים. בין היתר, הגיל שלך.

ככל שאת צעירה יותר יש יותר הגיון לבצע לפרוסקופיה, שתיתן בידך אבחנה מדויקת יותר שתלווה אותך שנים רבות. בנוסף, לפרוסקופיה תאפשר לעתים ביצוע תיקון ניתוחי שעשוי לפתור לך את הבעיה לתמיד ולאפשר לך לחזור ולהרות ללא כל טיפול בעתיד.

עם זאת, גם מומחים לניתוחים לפרוסקופים מודים שבמקרים של הידבקויות קשות סביב החצוצרות, הן נוטות לחזור לאחר הסרתן בניתוח, ועל כן הניתוח לא תמיד פותר את הבעיה.

שיקול נוסף הוא שיעור הביטחון באשר לאבחנה של בעיה בשתי החצוצרות והיכן בדיוק הבעיה. אם יש ספק באבחנה או שנראה שמדובר בבעיה שניתנת לתיקון בלפרוסקופיה יתכן ויש טעם לדחות את ההפריה החוץ גופית.

גם מספר הילדים שאת שואפת להביא משמעותי, מאחר והקופות מכסות רק מספר מוגבל של טיפולי הפריה. מיומנות הרופא בשני הטיפולים חשובה גם כמובן, ומומחה ללפרוסקופיה יצדד בדרך כלל בפעולה מסוג זה בעוד שמומחה להפריה חוץ גופית יעדיף בדרך כלל "לפסוח" על הלפרוסקופיה. הקופות לא יכולות לחייב אותך לבצע לפרוסקופיה, אך בשביל לקבל אישור לביצוע טיפולי הפריה חוץ גופית את זקוקה להמלצה מתאימה מצד מומחי הפריון של הקופה.

כאשר בצילום רחם מגלים חסימה בחצוצרה בצד שקרוב לחלל הרחם ניתן לנסות לפתוח את החסימה על ידי צנתור. הפעולה דומה לצילום רחם, ותחת שיקוף עם קרני רחם מנסים להחדיר צנתר זעיר (לעתים עם בלון בקצהו, כמו בצנתור של כלי הדם בלב) בעד פתח החצוצרה, וכך לפתוח את החסימה. לעתים קרובות הצנתור פשוט מוכיח שהייתה "חסימה מדומה", כלומר שהשריר שבדופן החצוצרה התכווץ ("ספאזם") בעת הצילום וכך נימנע מעבר של חומר הניגוד. לפרוסקופיה מומלצת כאשר יש חשד לחסימה של החצוצרות בפתח שמרוחק מחלל הרחם ומצוי באגן בסמוך לשחלות.

הדמם הווסתי מופיע באופן קבוע למדי כ- 14 יום לאחר הביוץ. על כן, אצל אישה עם מחזור סדיר, כלומר מחזור שמופיע כל 28 עד 35 יום, ניתן להעריך את מועד המחזור על ידי חישוב של אורך המחזור הממוצע בשלושת החודשים האחרונים, והחסרה של 14 יום. לדוגמא, אצל אישה שבשלושת החודשים האחרונים המחזור הופיעה אצלה, כעבור 30 יום, 26 יום ו- 28 יום, אורך המחזור הממוצע הוא 28 יום וניתן להעריך כי הביוץ שלה מתרחש סביב היום ה- 14למחזור. עם זאת, מחקרים מורים כי חישוב סטטיסטי זה של תאריך "ממוצע", לעתים קרובות אינו מזהה את מועד הביוץ במהימנות מספקת, עקב השונות הגדולה שחלה באופן טבעי ממחזור למחזור.

מדידת חום היקיצה יכולה לסייע לנשים עם מחזור וסת לא סדיר או נשים המעוניינות לזהות את מועד הביוץ באופן מדויק יותר. האישה צריכה מידי יום, מתחילת המחזור, למדוד את חום גופה מיד לאחר שהתעוררה, עוד בטרם קמה ממיטתה. צפוי כי לאחר הביוץ יעלה חום הגוף בכחצי מעלה. הדבר נובע מכך שלאחר שהתרחש ביוץ הזקיק נהפך להיות "גופיף צהוב", שמפריש פרוגסטרון, שתפקידו לתמוך בהשרשת העובר ובהמשך בהיריון המתפתח. שיטה זו פשוטה וזולה, אך יעילותה מוגבלת מאחר והעליה בטמפרטורת הגוף מתרחשת בדרך כלל רק אחרי הביוץ, לעתים אפילו מספר ימים לאחר הביוץ. על מנת להשיג היריון אנו מנסים דווקא לזהות את הימים שקודמים לביוץ. בנוסף, אצל חלק לא מבוטל מהנשים, ובמיוחד אלו הסובלות מקושי להרות, לא מוצאים שום קשר בין מועד הביוץ לשינויים היומיומיים בחום הגוף. כך שעבור נשים רבות מדידת חום היקיצה גורמת יותר לטרדה מאשר לתועלת בזיהוי הימים בהם עליהן לקיים יחסים.

שיטה "טבעית" נוספת מתבססת על מעקב אחר השינויים שחלים לאורך החודש בריר המופרש על יד צוואר הרחם. בערך 5-6 ימים לפני הביוץ, הזקיק שמתפתח בשחלה מפריש כמויות עולות של אסטרוגן. תחת השפעת הורמון זה מפריש צוואר הרחם כמויות גדולות של ריר צלול, חלקלק ונמתח, בעל צמיגות נמוכה. תכונות אלה מסייעות לזרע לשרוד בריר הצוואר ולחדור לרחם. לאחר הביוץ הזקיק בשחלה יהפוך לגופיף צהוב ויפריש פרוגסטרון שבהשפעתו יופרש ריר מועט, צמיג ועוין לזרע, שימנע את חדירת הזרע לרחם. נשים רבות מצליחות לזהות את השינויים שחלים לאורך המחזור בריר המופרש לנרתיק. כך יש בידן שיטה יעילה למדי לזהות מתי מועד הביוץ מתקרב ואף מתי הוא כבר התרחש. שיטה זו אגב שימושית גם למניעת היריון על ידי זיהוי "הימים הבטוחים" בהם הסיכוי להרות נמוך.

שיטה אחרת לקביעת מועד הביוץ הנה שימוש בערכה שנמכרת ללא מרשם בכל בתי המרקחת, ומכילה מקלונים לזיהוי בשתן של הורמון ההצהבה (LH) שגורם לביוץ. השימוש בערכה לזיהוי הביוץ דומה לערכות הביתיות לבדיקת היריון. בהתקרב מועד הביוץ המשוער על הנשים לבדוק כל יום לאחר ההשכמה את השתן בעזרת המקלונים. כאשר מופיע במקלון הקו שמסמן את הפרשת הורמון ההצהבה ניתן להניח שהביוץ יתרחש כעבור כ- 24 שעות (טווח של 16 עד 48 שעות). הערכות כרוכות בעלות לא מבוטלת, במיוחד עם המחזור לא סדיר ומספר ימי הבדיקה עד לזיהוי הביוץ גדול. נשים רבות גם לא מתלהבות מהצורך לאסוף מידי בוקר דגימת שתן. ניתן לשלב בין השיטות, ולהסתייע ביומן לרישום השינויים בחום הגוף ובריר הצווארי, ואף להיעזר בו זמנית בערכה לזיהוי הורמון ההצהבה (LH) בשתן, על מנת לזהות באופן מדויק יותר את מועד הביוץ.

רופא הנשים מבצע מעקב אחר הזקיקים המתפתחים בשחלות בעזרת בדיקות אולטרה סאונד. שיטה זו אמינה מאד, אך מחייבת הפניה של רופא וביצוע של מספר בדיקות אולטרה סאונד לאורך המחזור. לעתים נעזרים גם בבדיקות דם להורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון על מנת להעריך באופן מדויק עוד יותר את מועד הביוץ.

מקובל כי ההוכחה הוודאית לכך שביוץ התרחש הינה השגת היריון. ניתן להעריך בסבירות גבוהה שהתרחש ביוץ, כאשר רמות הפרוגסטרון בדם גבוהות, כשבוע לאחר המועד המשוער של הביוץ. סימן אחר, בבדיקת אולטרה סאונד, הינו הימצאות נוזל, שמקורו בזקיק שבייץ, מאחורי הרחם. יש נשים אשר חשות כאב קל בבטן התחתונה באמצע המחזור, כלומר במועד הביוץ. נשים אחרות מזהות כאמור את השינוי שחל לאחר הביוץ בריר המופרש על ידי צוואר הרחם, שהופך להיות מועט וצמיג. דגימת רירית הרחם מסייעת לאשר שהתרחש ביוץ, אך זו היא פעולה חודרנית שבדרך כלל אינה נחוצה.

כאב הביוץ יכול להופיע לפני הביוץ, כאשר הזקיק גדל מהר ומותח את הקפסולה של השחלה, או בדיוק בעת הביוץ, כאשר בהשפעת הפרוסטגלנדינים בשחלה הזקיק "מתפוצץ" והביצית חורגת ממנו, או דווקא בימים לאחר הביוץ, כאשר דימום קל באזור הזקיק שבייץ בשחלה גורם לגירוי וכאב מקומי.

מחקרים עדכניים מורים כי הסיכוי הגבוה ביותר להשגת היריון הוא כאשר מקיימים יחסי מין ביום יומיים לפני הביוץ, ולא ביום הביוץ עצמו. מאחר והזרע יכול לשרוד עד 6 ימים בתוך ריר צוואר הרחם, הרי שהסיכוי הגבוה ביותר להשגת היריון הוא כאשר מתחילים לקיים יחסים כ- 5 ימים לפני הביוץ וביום הביוץ עצמו. מאחר והמועד הטוב ביותר עבור הזרע להפרות את הביצית הוא כ- 2-6 שעות לאחר הביוץ, הרי שקיום יחסים בימים שלאחר הביוץ כבר לא יועיל בדרך כלל להשגת היריון. הדבר מורה על החשיבות הרבה עבור בני הזוג להעריך במדויק מתי הביוץ עומד להתרחש.

קיום יחסי מין מספר פעמים במשך "החלון הפורה", כלומר בחמשת הימים שקודמים לביוץ וביום הביוץ עצמו, מעלה את הסיכוי להשגת היריון. אצל זוגות עם פריון תקין לכאורה, שיודעים בסבירות גבוהה מתי יתרחש הביוץ, נראה שעדיף לקיים בתקופה זו יחסי מין מידי יום. הדבר עדיף על קיום יחסים בתדירות נמוכה יותר, מאחר וכל יום של קיום יחסים מעלה את הסיכוי להשגת היריון. ריכוז הזרע יורד אמנם עם העליה בתכיפות קיום יחסי המין, אך אצל מרבית הגברים הירידה בספירת הזרע לא מגיעה לסף שמפחית את התועלת שבקיום יחסים מידי יום. לא נבדק עד כה האם יש אמת בטענה כי עדיף שגברים עם נתוני זרע חלשים יקיימו יחסים לעתים פחות תכופות. מאחר שספירת הזרע מגיעה לשיאה לאחר התנזרות של כחמישה ימים, יש היגיון בהמלצה שזוגות יימנעו מקיום יחסים בחמשת הימים שקודמים ל"חלון הפורה". באופן תיאורטי הדבר ישפר את נתוני הזרע בעת קיום היחסים בימים שלפני הביוץ, למרות שתועלת זו טרם הוכחה במחקרים מבוקרים.

קיום יחסי מין בתדירות קבועה, כל יומיים-שלושה, אמור לתת חשיפה מספקת של הביצית לזרע, גם כאשר מועד הביוץ אינו ידוע. עם זאת, עבור זוגות רבים נוח יותר לקיים יחסים בתדירות גבוהה סביב מועד הביוץ המשוער, מאשר לקיים יחסים לאורך פרק של שבועות בתדירות קבועה. אין משמעות רבה לתנוחה בה מקימים יחסי מין כל עוד הגבר פולט את הזירמה בנרתיק. עבור האישה יש היגיון לאחר קיום יחסים לשכב על הגב עם ברכים מקופלות במשך 15-20 דקות, זאת על מנת לאפשר לזירמה מגע טוב עם צוואר הרחם כך שיותר זרע יוכל לחדור לתוך הרחם.

ישנם מספר גורמים סביבתיים שמשפיעים על הסיכוי להרות, והמשמעותי ביותר הינו עישון. העישון אצל שני בני הזוג קשור לירידה בסיכוי להשגת היריון וגם בשיעור גבוה יותר של הפלות עצמוניות ("טבעיות"). עודף משקל משמעותי או רזון קיצוני מפריעים לביוץ הסדיר. הפסקת עישון אצל שני בני הזוג, שמירה על משקל גוף תקין, ושתייה של כמות מתונה של קפה ואלכוהול יכולים לסייע בהשגת היריון.

מעריכים שכמחצית מהזוגות יהרו תוך 3 חודשים, 75% תוך 6 חודשים ומעל 80% כעבור שנה. לאותם זוגות בריאים, ללא גורמי סיכון לאי פריון, שלא משיגים היריון תוך שנה של קיום יחסים, מומלץ לפנות למומחה לפריון לקבלת יעוץ. יש גם הממליצים לזוגות, שהקפידו על קיום יחסים מתוזמנים בהתאם למועד הביוץ, לפנות לקבלת ייעוץ כבר לאחר שישה חודשים. מאחר והגורם בעל ההשפעה המשמעותית ביותר על הסיכוי להרות הינו גיל האישה, מקובל להמליץ לנשים בנות 35 שנה ויותר, שמתקשות להרות, לפנות בשלב מוקדם יותר לקבלת ייעוץ וטיפול.

כאשר רמות הורמון ההיריון (βHCG) לא עולות באופן תקין (בעיקרון, כאשר רמתן לא מוכפלת כל יומיים) סביר שמדובר בהפלה טבעית. לעתים קרובות הרופא ימתין עד שבדיקת האולטרה סאונד תראה כי לא מתפתח בחלל הרחם היריון תקין. הרופא יצפה שבשבוע 7 להיריון יוכל כבר לצפות ברחם בעובר עם דופק. כאשר לא מודגם כלל שק היריון ברחם יתכן ומדובר בהיריון כימי או בהיריון חוץ רחמי, והרופא יבצע בירור על מנת לאבחן זאת במדויק. כאשר יש ספק ביחס לגיל ההיריון חשוב להמתין בסבלנות על מנת לוודא שההיריון, שנראה בבדיקת האולטרה סאונד כלא מפותח מספיק, אינו פשוט היריון צעיר שטרם גדל דיו.

ישנן שלוש אפשרויות עיקריות, כולן מחייבות מעקב צמוד על ידי רופא: ניתן להמתין בסבלנות, כי בכמחצית מהמקרים ההיריון ייפלט תוך כשבועיים בשלמותו מהרחם, כלומר תתרחש הפלה "שלמה" ללא התערבות. אפשר לתת תרופות כמו "ציטוטק" שיזרזו את תהליך ההפלה, כך שבכשני שלישים מהמקרים תתרחש הפלה "שלמה", תוך ימים ספורים. מקובל לבצע ריקון ניתוחי של הרחם בעזרת שאיבה של תוכן הרחם ("גרידה"). זהו הפתרון המהיר ביותר, אך כמו כל פעולה ניתוחית כרוך גם בשיעור נמוך של סיבוכים. פעולה זו תבוצע תמיד כאשר מתרחשת הפלה "בלתי שלמה", כלומר למרות הופעת דמם לדני נותר ברחם חלק מתוצרי ההיריון.

בשלב ראשון, בעיקר אם האישה לא ילדה בעבר, מבצעים הרחבה של תעלת צוואר הרחם על ידי מתן התרופה "ציטוטק" או השמה בצוואר הרחם של מקלון זעיר ("למינריה") שמתרחב במשך מספר שעות. בשלב שני, שמבוצע בדרך כלל תחת הרדמה כללית קצרה, מחדירים לחלל הרחם צנתר ושואבים את תוכן חלל הרחם.

גרידה הינה פעולה בטוחה יחסית. במהלך הפעולה ייתכן ניקוב של דופן הרחם בעת החדרת הצנתר לחלל. כמו כן, גרידה "נמרצת מידי" עלולה לפצוע את רירית הרחם וליצור הידבקויות בחלל. גם השארת שארית של תוצרי היריון עלולה לגרום ליצירת הידבקויות בחלל. בסמוך לאחר הגרידה ייתכן ויתפתח זיהום, שעלול לעתים רחוקות לפגוע ברחם ובעיקר בחצוצרות. עקב הצורך להרחיב את צוואר הרחם ייתכן נזק לאבר זה, ובמהלך היריון נוסף בעתיד היווצרות של אי ספיקה של צוואר הרחם, שעלולה לגרום ללידה מוקדמת. חשוב לזכור שסיבוכים אלה, שעלולים לפגוע באופן מהותי בפריון, הינם נדירים ביותר.

כאשר הדמם הרחמי פסק והאישה חשה בטוב אין מניעה לשוב ולקיים יחסים.

לאחר היריון, גם כזה שהסתיים בהפלה, עלול הביוץ להתאחר, אפילו אצל אישה עם מחזורים סדירים בדרך כלל. רוב הנשים יקבלו מחזור בתוך 4-6 שבועות לאחר הלידה. גם אם הדמם של המחזור ממשיך להתאחר אין בדרך כלל סיבה לדאגה, אך רצוי לפנות לרופא לבדיקה על מנת לשלול בעיה בחלל הרחם.

בעבר היה מקובל להמתין מספר חודשים לפני ניסיון חוזר להרות בשל הקושי להעריך את גיל ההיריון ללא מספר מחזורי וסת סדירים. כיום, בעידן האולטרה סאונד, אין כל קושי להעריך את תקינות הרחם ואת גיל ההיריון מיד לאחר הגרידה. מומלץ להיבדק על ידי הרופא לאחר המחזור הראשון שבעקבות הגרידה, ואם הכול תקין אפשר מיד לנסות להרות שוב.

לאחר שאיבת הביציות, מתנהל במעבדה מעקב אחר גורל כל ביצית ורישום מדוקדק וקפדני. יש לזכור שחלק מהביציות שנשאבו אינו בשל, וחלק נוסף אינו מופרה. מבין הביציות המופרות, חלק מוחזר לרחם ואילו הנותרות מוקפאות או שאינן נשמרות. רק עוברים מאיכות טובה מוקפאים. כתוצאה מכך, רק מיעוט ממחזורי הטיפול מניב עוברים מתאימים להקפאה. צוות המכון מעדכן באופן שגרתי את המטופלים לגבי הנעשה עם כל ביצית שנשאבת בכל מחזור. יש להדגיש שתרומת ביציות בארץ מתבצעת אך ורק מתוך רצונה המלא של האישה שממנה נשאבו הביציות ורק לאחר שחתמה על טופס הסכמה.

 

בעבר היה מקובל להמתין מספר חודשים לפני ניסיון חוזר להרות בשל הקושי להעריך את גיל ההיריון ללא מספר מחזורי וסת סדירים. כיום, בעידן האולטרה סאונד, אין כל קושי להעריך את תקינות הרחם ואת גיל ההיריון מיד לאחר הגרידה. מומלץ להיבדק על ידי הרופא לאחר המחזור הראשון שבעקבות הגרידה, ואם הכול תקין אפשר מיד לנסות להרות שוב.

כן, אך זה נעשה רק במקרים נדירים. כיום, יש בידינו טכנולוגיה המאפשרת להסיר תא בודד מהעובר ולבצע בתא אבחון גנטי, המשקף במדויק את התכונות הגנטיות של העובר, כולל מין העובר. מדובר עדיין בשיטה מורכבת ביותר ויקרה. קביעת מין העוברים שמוחזר ים לרחם מותרת כיום בארץ ומבוצעת רק בהקשר של מחלה גנטית המופיעה דווקא בקרב בנים. ד"ר לברון מיסד שרות כזה במסגרת יחידת ההפריה בקייב באוקראינה. שרות זה ניתן לזוגות שלהם לפחות שני ילדים מאותו מין והחפצים לאזן את יחס המינים במשפחתם.

בשנים האחרונות חלה פריצת דרך משמעותית בטכניקה של הקפאת ביציות לא מופרות. שיטת ההקפאה החדשה המאפשרת את הדבר נקראת ויטריפיקציה. חשוב להבין שעל מנת שיהיה סיכוי סביר ללידת חי מביציות מוקפאות יש צורך להקפיא עשרות של ביציות. זה אומר שיש לבצע מספר סבבים של שאיבת ביציות.

איכות העובר נמצאת במתאם לסיכוי שלו להיקלט ברחם. איכות העובר נקבעת ע"י מספר התאים המצוי לעומת הצפוי וכן לפי מידת % שברי התאים מכלל נפח הביצית שלא משתתפים בבניית העובר. איכות עוברים טובה אינה ערובה להשרשה מוצלחת כיוון שקיימים עשרות גורמים אחרים המשפיעים על כך שמרביתם אינם ידועים לנו ואינם בשליטתנו.

אנו מנחים את המטופלת לשכב כשעה במחלקה ולאחר מכן לסגל אורח חיים מתון בבית. אין צורך בשכיבה בנוסף לכך. ניתן לבצע פעילות שגרתית ולצאת מהבית, אך יש להימנע ממאמץ פיסי חריג.

לאחר שאיבת הביציות, מתנהל במעבדה מעקב אחר גורל כל ביצית ורישום מדוקדק וקפדני. יש לזכור שחלק מהביציות שנשאבו אינו בשל, וחלק נוסף אינו מופרה. מבין הביציות המופרות, חלק מוחזר לרחם ואילו הנותרות מוקפאות או שאינן נשמרות. רק עוברים מאיכות טובה מוקפאים. כתוצאה מכך, רק מיעוט ממחזורי הטיפול מניב עוברים מתאימים להקפאה. צוות המכון מעדכן באופן שגרתי את המטופלים לגבי הנעשה עם כל ביצית שנשאבת בכל מחזור. יש להדגיש שתרומת ביציות בארץ מתבצעת אך ורק מתוך רצונה המלא של האישה שממנה נשאבו הביציות ורק לאחר שחתמה על טופס הסכמה.

אחד התנאים הנדרשים לשם השרשת הביצית המופרית הינה בקיעה מהמעטפת שמקיפה אותה ונקראת "הקרום השקוף" (Zona pellucida). לעיתים, המעטפת קשיחה יחסית; התופעה שכיחה במיוחד בגיל מתקדם או במצב של כישלונות חוזרים בטיפול. אחת הדרכים לטפל בבעיה זו הינה "עזרה בהנצה" ( Assisted Hatching) המתבצעת בעזרת מיקרומניפולציה, כלומר פעולה שנעשית במעבדה תחת מיקרוסקופ. בפעולה זו מבקיעים בעזרת תמיסה חומצית או ע"י לייזר חור במעטפת והדבר מסייע בידי הביצית המופרית להשתחרר מהמעטפת. יתרון נוסף הוא אפשרות להסיר, דרך החור שנוצר, שברים (חלקיקים זעירים) שנוצרו בתאי העובר הצעיר וכך לשפר את המגע בין תאי העובר.

מחקרים מורים כי אין חשש בשמירת עוברים בהקפאה במשך שנים רבות. העוברים נשמרים בהקפאה כה עמוקה, שהשינויים בהם לאורך שנים הם מזעריים. לפי הוראות משרד הבריאות, מחויב המכון לשמור את העוברים בהקפאה במשך 5 שנים. לאחר תקופה זו, יוכלו בני הזוג לבחור להפשיר את העוברים ולהחזירם לאישה או להמשיך בשמירת העוברים בהקפאה. תרומת העוברים המוקפאים אסורה בישראל. לאחרונה, סיכמנו את הניסיון שהצטבר במכון, בהריונות שהושגו לאחר שהעוברים נשמרו לפחות שנתיים בהקפאה, ונמצא כי אין כל סכנה למהלך ההיריון או לשלום העובר.

כל טיפול נמשך בין 14ל-30 יום, מיום תחילת הווסת ועד לשאיבת הביציות. במהלך תקופה זו, תתבקש האישה להגיע למכון כמה פעמים. ביום שאיבת הביציות יתבקש הגבר להביא את הזרע למעבדה. לעיתים, יתבקש הגבר לתת שוב זרע, באותו יום או יום לאחר השאיבה, ולכן רצוי ששני בני הזוג יגיעו למכון. שניים או שלושה ימים לאחר שאיבת הביציות, יועברו העוברים לרחם האישה. כיום, עם כניסת שימוש בתכשיר צטרוטייד, קוצר מחזור הטיפול ל- 10-15 יום.

ניתן לחזור על הטיפול מדי חודשיים ובסך הכול עד 6 מחזורי שאיבת ביציות בשנה.

רירית תקינה לקליטת ההיריון הינה רירית בעובי של 7 מ"מ ויותר. אין זה אומר שלא ניתן להרות עם רירית דקה יותר, אך בהחלט יש לשנות את פרוטוקול הטיפול בהתחשב בנתון זה.

בלסטוציט הוא עובר בן 5-6 ימים. כיום, מקובל לגדל את העוברים יומיים-שלושה במעבדה, ואז להחזירם לרחם. ניתן כיום לגדל את העוברים גם במשך 5-6 ימים, ולהשיבם לרחם כבלסטוציטים. למעשה זו אינה שיטה חדשה, אך בעת האחרונה שופרה מאד הטכנולוגיה בה מגדלים את העוברים, כך שהעוברים יכולים להתפתח לאורך זמן יותר בתנאי מעבדה. מחקר שפורסם לפני מספר שנים ע"י ד"ר לברון הראה שאין לגישה זו עדיפות על פני החזרה ביום ה-3. במקרים מסוימים בהם נדרש זמן לצורך אבחנה גנטית למשל ניתן להמתין עד שלב זה.

בסקירה עולמית שנעשתה לאחרונה וכללה למעלה מ- 10,000 ילדי הפריה חוץ-גופית, העלתה כי אחוז הילדים שנולדו עם מומים מולדים,אינו עולה על האחוז המקובל בלידות טבעיות. דבר זה נכון עד כה גם לגבי ילדים שנולדו לאחר השימוש בטכנולוגיות החדשניות, כמו מיקרו מניפולציה, או הקפאת עוברים. במקרים של ליקויים קיצוניים באיכות הזרע נמצא שיעור מעט יותר גבוה של פגמים כרומוזומלים בילודים בהשוואה לאוכלוסיה הרגילה.

למיטב הידוע לנו כיום לא נמצא קשר ברור ומובהק בין טיפולי הפריון ובין סרטן השחלות או סרטן השד.

רוב התרופות ההורמונליות שניתנות במסגרת טיפולי היריון משמשות כבר עשרות שנים לטיפול בבעיות אי פריון. מחקרים רבים שנערכו בישראל ובעולם, ואף בקרב המטופלות שלנו, לא מצאו עדות משכנעת לעליה בסיכון לסרטן בכלל ולסרטן השחלות בפרט.

דיווחים בודדים שהציעו קשר אפשרי בין טיפולי אי פריון (לאוו דווקא טיפולי הפריה חוץ גופית) וסרטן, היו מבוססים על מקרים מועטים- כלומר, הם בעלי תוקף מוגבל.

עם זאת, לנוכח העובדה שסרטן היא מחלה שכיחה בעיקר בגיל מבוגר, לא ניתן לשלול לחלוטין אפשרות להשפעה ארוכת טווח של טיפולים הורמונליים לגרימת ביוץ והרופאים ממשיכים לבחון נתונים בנושא זה. לאחרונה פורסם בידיעות אחרונות שקיימת עלייה כזו אך פרסום זה נמצא כלא נכון ולא התבסס על ניתוח נכון של מאגר הנתונים של משרד הבריאות. כעת שוקלים הגשת תלונה לוועדה האתית של לשכת העיתונות על הפרסום הלא אחראי הזה.

 

יש להימנע מיחסי מין רק 2-3 ימים לפני שאיבת הביציות, אלא אם קבלתם הוראות אחרות.

האם יש צורך בתזונה מיוחדת או בתרגילים אשר יגדילו את הסיכויים להצלחת הטיפול? 

אין שום הוראות מיוחדות לשינוי בתזונה או לתרגילים מיוחדים אשר עשויים להגדיל את סיכויי הצלחת הטיפול. יש לנהל אורח חיים רגיל לחלוטין.

 

מקובל לתת את האוביטרל כאשר הזקיקים מגיעים לקוטר שבין 18 ל 22 מ"מ. מצפים שכל זקיק בשל יתרום לרמה בדם של האסטרדיול כ- 200 פיקוגרם למ"ל או כ- 730 פיקומול לליטר. כמובן שקביעה מדויקת של מתן האוביטרל הינה פועל יוצא של נתונים רבים ומחייבת ניסיון רב של הרופא.

השאיבה מבוצעת תוך 32 עד 38 שעות לאחר קבלת האוביטרל.

החשיבות הרבה של שתייה מרובה, כ- 2-3 ליטר ליום, נובעת מהסכנה שבגירוי היתר של השחלות, שמוביל לנפיחות של השחלות, היווצרות ציסטות בשחלות והצטברות נוזל בבטן. לא ידוע בדיוק מה גורם לעליה בחדירות כלי הדם ובריחת הנוזל לבטן, אך ברור שמצב זה, כאשר הוא מתרחש בשיעור גבוה, מסכן את האישה בשל "התיבשותה" עקב הצטברות הנוזלים בבטן. במצב זה העלייה בצמיגות הדם עלולה לסכן את האישה באופן ממשי, עקב החשש להיווצרות קרישי דם ויצירת פקקת בכלי הדם ותסחיפים שיגיעו לריאות. כאשר האישה לא שותה מספיק או כאשר התסמינים מחמירים וכוללים הופעת קוצר נשימה ושלשולים, על האישה לפנות מיידית לבית החולים לשם קבלת נוזלים בעירוי וטיפול שימנע היווצרות סיבוכים.

מומלץ להימנע משתית משקאות מוגזים מאחר והגז יוצר תחושת מלאות בקיבה ומפחית את היכולת לשתות. ניתן להשאיר את פקק הבקבוק פתוח, כך שהגז ישתחרר ואז יהיה טעים פחות אך מתאים יותר לשתיה במצב של גירוי יתר שחלתי.

בעזרת קרן לייזר ניתן ליצור תחת המיקרוסקופ חור זעיר במעטפת הביצית, שעשוי לסייע להנצת העובר ברחם. היתרון בשימוש בקרן לייזר הוא הנוחיות והקלות לביצוע. ד"ר לברון היה בין הראשונים בעולם שהשתתף בניסויים הקליניים הראשונים ומצא ששיטת הלייזר בטוחה ויעילה כמו השיטה המסורתית של הזלפת תמיסה חומצית מקומית.

לאחרונה הצטברו עדויות מרשימות המורות שבמידה ולאישה יש חצוצרות נפוחות ומלאות נוזל (הידרוסאלפניגס) הדבר עלול לפגוע בסיכויי העובר להיקלט. הדבר כנראה נובע מכך שבנוזל החצוצרות יש תוצרי דלקת שנשפכים לתוך חלל הרחם ופוגעים בעובר שמנסה להשתרש ברירית הרחם. במקרים של נשים עם כישלונות חוזרים בטיפולי הפריה חוץ גופית יש תמיד לבחון האם החצוצרות תקינות, בעזרת צילום רחם ובדיקת אולטרה סאונד. במידה ונמצא כי החצוצרות מאד חולות, ועלולות לפגוע בהשרשת העוברים, יש לשקול את התועלת האפשרית מהסרתן. ניתוח הסרת חצוצרה או שתי חצוצרות חולות מבוצע באמצעות לפרוסקופיה, ניתוח שנערך בסיוע לפרוסקופ (טלסקופ דקיק) שמוחדר דרך חתך בטבור. ההחלמה מניתוח זה מהירה והשהייה בבית החולים קצרה ביותר.

החזרה כפולה מתייחסת להחזרה משולבת של עוברים: גם ביום 2-3 וגם ביום 5-6. בגישה זו מחזירים מספר מופחת של עוברים ביום 2 או 3 ומגדלים את יתרת העוברים במעבדה. במידה ויושגו עוברים בני 5 או 6 ימים (בלסטוציסטים) תבוצע החזרה של מספר עוברים נוספים באותו מחזור. יתרת העוברים יוקפאו כמקובל. מאחר ותמיד קיים חשש שאף עובר לא ישרוד במעבדה עד יום 5 או 6, הרי שהיתרון של "החזרה כפולה" היא שלא מסתכנים במצב שלא יוותרו כלל עוברים להחזרה באותו מחזור. מעבר ליתרון שייתכן ומושג בזכות החזרה מאוחרת של עוברים, יתרון נוסף מושג מכך שאנו לומדים על יכולתם של העוברים לגדול בתנאי מעבדה. התפתחות של עוברים עד יום 6 יכולה לרמז במידת מה על חיוניותם.

עבור זוגות שנאלצים לעבור טיפולים מורכבים, כמו הפריה חוץ גופית, היריון מרובה עוברים מתקבל בדרך כלל בברכה. אבל הבעיה היא שהריונות אלה הינם בסיכון גבוה יותר לבעיות במהלך ההיריון ובעיקר ללידות מוקדמות. הריונות תאומים מצויים אף הם בסיכון מוגבר, אך רובם מסתיימים בהצלחה מרובה. לעומת זאת, הריונות עם שלושה עוברים ויותר קשורים בשכיחות גבוהה מאד של לידות מוקדמות עם סיבוכי פגות שעלולים להיות קשים ביותר ואף קטלניים.

הריונות של שלישיה או רביעיה נדירים גם בטיפולי הפריה חוץ גופית. אך בישראל מרבית ההריונות מרובי העוברים הם כתוצאה מטיפולי פריון. הריונות עם שלישיה או יותר נמצאים בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, שעלולה לגזור מוות או נכות קשה על כל העוברים. על כן, מקובל על מרבית המומחים, כי קיימת הצדקה רפואית ומוסרית ברורה להפסיק את ההתפתחות של חלק מהעוברים, כך שנותר היריון עם תאומים לכל היותר. אבל ההחלטה על ביצוע הפחתת עוברים אינה קלה, במיוחד עבור זוג שעבר טיפולי הפריה, מאחר וקיים סיכון של עד 5% לאובדן ההיריון כולו בעקבות הפעולה.

את הפחתת העוברים ניתן לעשות מוקדם, סביב שבוע 7-8 או מאוחר סביב שבוע 12. הפחתה מוקדמת נעשית בגישה וגינאלית ובהרדמה כללית, ושאיבת העובר הזעיר בעד הנרתיק דומה לפעולת שאיבת ביציות. הפחתה מאוחרת מבוצעת על ידי הזרקת אשלגן כלוריד ללב העובר העודף בעד דופן הבטן, ודומה לדיקור מי שפיר.

היתרון של הפחתה מוקדמת הוא שהוא קל יותר לביצוע מבחינה טכנית וגם קל יותר מבחינה פסיכולוגית לעבור את הפעולה מאחר וההורים טרם יצרו קשר רגשי עמוק עם העוברים, ובגלל שהפעולה מבוצעת בהרדמה כללית. היתרון של הפחתה מאוחרת הוא שניתן לעשות בדיקת שקיפות עורפית בעוברים ואפילו לאבחן את מין העובר, וכך ניתן לבחור באופן יותר סלקטיבי את העובר שיעבור הפחתה. בהפחתה מאוחרת נימנע הצורך בהרדמה כללית, ויש הרואים בכך יתרון. שיעור איבוד ההיריון בהפחתה מוקדמת הינו קטן יותר מאשר בהפחתה מאוחרת ובעל סיכוי נמוך יותר ללידה מוקדמת.

לפני השאיבה על האישה להקפיד על צום ולהימנע מאכילה ומשתייה, במשך 6 שעות. כאשר המרחק ממקום המגורים אינו עולה על שעת נסיעה, רצוי לתת את הזרע בבית, בתנאים נוחים, ולהביא בכלי סטרילי לפני השאיבה (לדאוג מראש). יש לוודא לאחר השאיבה כי קיבלתם את כל ההנחיות להמשך הטיפול עד ההחזרה ולאחריה.

החוק בישראל מתיר כיום תרומת ביציות מנשים שעוברות טיפולי הפריה חוץ גופית ומסכימות לתרום חלק מביציותיהן וגם ממתנדבות. הנשים המתאימות כתורמות הן נשים צעירות יחסית, בריאות, ללא מחלות גנטיות ידועות וללא בעיית אי-פיריון שקשורה בטיב הביציות. בישראל מותרת אך ורק תרומה אנונימית. תרומת ביציות מקרובות משפחה או חברות אסורה. נשים לא נשואות נזקקות בזר מגוי אם הן רוצות להרות מתורמת ישראלית בארץ. זהות התורמות והנתרמות נשמרת במאגר מידע במשרד הבריאות. בגלל מיעוט התורמות הישראליות ההיצע הקיים בארץ קטן מאוד.

משרד הבריאות מתיר להתרים ביציות בחו"ל. ד"ר לברון ופרופ' בידר יצרו קשר בשנת 2003 עם יחידה להפריה חוץ גופית בקייב שבאוקראינה, יחידה מנוסה וותיקה, שנבדקה לאחרונה ע"י ועדה של משרד הבריאות הישראלי. הוועדה ביקרה במקום, בדקה את תנאי היחידה, שיטות העבודה הקלינית והמעבדתית ונתוני התורמות, ונתנה להם את ההיתר להתרים ביציות בקייב. הם לימדו את הצוות הרפואי והמעבדתי בקייב את שיטות הטיפול המודרניות הנדרשות. ד"ר לברון ופרופ' בידר נוכחים אישית בקייב בכל פעם שמבוצעות התרמות ביציות עבור מטופלים מישראל. ומפקחים ישירות על כל הטיפול הרפואי וכל התהליך המעבדתי, במטרה להבטיח שהטיפול הרפואי על כל שלביו: ההפריה במעבדה, ההקפאה, כולל זיהוי מדויק וקפדני של הזרע והביציות, ייעשו בצורה הקפדנית ביותר ולפי הסטנדרטים הרפואיים והמעבדתיים הנהוגים בישראל ועל פי הנחיות משרד הבריאות הישראלי.

 

באמצעות בדיקת דם, ניתן לזהות בוודאות שאת בהיריון 12 יום לאחר החזרת העוברים, כלומר עוד לפני המועד הצפוי של הווסת. לא סביר שתחושי בשלב כה מוקדם בסימנים כלשהם של היריון. אין טעם לבצע במועד מוקדם יותר בדיקת דם להיריון, כיוון שזריקות האוביטרל שקיבלת עשויות להשפיע על התוצאה ולהטעות. דימום לדני שמופיע עוד לפני ביצוע הבדיקה אינו סימן מבשר טובות, אך בהחלט ייתכן דימום לדני משמעותי גם בתחילת היריון תקין לחלוטין, כך שרצוי לבצע בדיקת היריון גם במקרה של דימום לדני.

מתן הזרע באוננות מבטיח שהזרמה נאספת בשלמותה ובאופן הנקי ביותר. קשה במשגל נסוג להבטיח שכל הזרע באמת ייאסף. זאת מאחר ולעתים קרובות הגבר אפילו לא מודע לכך שפלט כבר את הטיפה הראשונה, אותה טיפה שמכילה דווקא את הריכוז הגבוה ביותר של זרע (לאחריה רוב הנוזל בזרמה מקורו בבלוטות הנלוות כמו הפרוסטטה ובלוטת יתרת האשך). מאחר ובכל זאת ישנם גברים שלא מסוגלים להגיע לפליטה מלאה באוננות או שמעדיפים מסיבות הלכתיות להימנע מאוננות, ניתן לאסוף את הזרמה על ידי קיום יחסים עם קונדום מיוחד הניתן לרכישה במספר בתי מרקחת (בעיקר באזור בני ברק).

היתרון של הקונדום המיוחד הוא שאינו מכיל קוטל זרע ויש בו חור זעיר, שלכאורה מבטל את איסור "החציצה". הבעיה בצורת איסוף זו, כמו גם במשגל נסוג, הוא שלעתים מאבדים חלק מהזרע בשלב ההעברה לצנצנת האיסוף. בנוסף, לעתים קרובות נוגעים במהלך איסוף הזרע בחלק הפנימי של צנצנת האיסוף. דבר זה עלול לזהם (עם חיידקים) את הזרמה וכך תפגע תוצאת בדיקת הזרע.

הגופיף הצהוב נוצר בשחלה, לאחר הביוץ, מהזקיק ממנו חרגה הביצית. הגופיף הצהוב מפריש את ההורמון פרוגסטרון, שהינו חיוני להתפתחות ההיריון. מטרת הורמון ההיריון, ה- בטא HCG, שמופרש במהלך ההיריון, הינה לגרות את הגופיף הצהוב, כך שהמשך הפרשת הפרוגסטרון תאפשר את הישרדות ההיריון הצעיר. במידה ואין הריון, הגופיף הצהוב יפסיק כעבור כשבועיים מהביוץ לתפקד, רמות הפרוגסטרון יפלו, רירית הרחם תתפרק ויופיע דמם וסתי. מה היא "אי ספיקה" של הגופיף הצהוב? במקרים נדירים הגופיף הצהוב לא מפריש מספיק פרוגסטרון.

ללא פרוגסטרון ההיריון לא שורד. ניתן לתקן הפרעה זו על ידי מתן תמיכה לגופיף הצהוב על ידי זריקות של הורמון ההיריון (הקרוי באופן מסחרי "אוביטרל"). אפשרות אחרת הינה לתת תוספת של פרוגסטרון בצורת נרות (אוטרוגסטן או אנדומטרין) או זריקות (גסטון). בטיפולים בהם ניתנו תרופות לדיכוי הביוץ העצמוני (למשל דקפפטיל או סופרפקט) מקובל לתת תמיד תוספת תמיכה של אוביטרל או פרוגסטרון, מאחר וקיימת סבירות גבוהה יותר שהגופיף הצהוב יושפע מתרופת הדיכוי ולא יתפתח כיאות.

 

הציסטות בשחלות לאחר טיפולי פריון הינן פשוט זקיקים שחזרו והתמלאו בנוזל לאחר הביוץ (או שלא ארע ביוץ כלל). למעשה לא ניתן ללא מעקב להבדיל בין ציסטה קטנה וזקיק גדול. אך מקובל להגדיר כל ממצא נוזלי עגול בשחלה שקוטרו מעל 25 מ"מ כציסטה. לציסטות לאחר טיפולי פריון מראה אופייני (עגול "וצלול") באולטרה סאונד והן אינן מעוררות כל דאגה. ברור שככל שיש יותר זקיקים יש יותר סיכוי לציסטות, אך לא תמיד נוצרות ציסטות לאחר טיפול. כמעט תמיד הציסטות חולפות תוך כחודש. למתן גלולות אין השפעה על היעלמות הציסטות, אך נהוג לתת אותן בנוכחות ציסטות על מנת לאפשר תחילת טיפול נוסף לאחר זמן קצוב. למרות שההשפעה של הציסטות על טיפולי הפריון קטנה, הן מפריעות למעקב אחרי התגובה השחלתית, ולכן אם הן גדולות או רבות מקובל להמתין עד שהן תעלמנה לפני שמתחילים טיפול חדש. ציסטה שלא נעלמת מעצמה כעבור יותר מ- 4 חודשים וקוטרה מעל 4 ס"מ מובילה לבירור שיכול לכלול בדיקת סמנים כמו CA125 ובדיקת זרימות דם ("דופלר") באולטרה סאונד. לעתים הרופא ישקול ביצוע שאיבה של הציסטה או אפילו כריתתה בעזרת לפרוסקופיה.

תגובת יתר מתבטאת בריבוי זקיקים וברמת אסטרדיול גבוהות בדם. לאחר השאיבה, השחלות מפתחות ציסטות מרובות, נוזל עלול להצטבר בבטן ואפילו מסביב לריאות. במקרים חמורים מאד, ללא טיפול מתאים, נשקפת לעיתים נדירות ביותר סכנת חיים. בטיפול מתאים הסכנה קטנה. אם לאחר שאיבת הביציות (בפרט אם נשאבו יותר מ-20) מופיעות תופעות כגון: נפיחות/תפיחות גדולה בבטן, בחילות, הקאות, שלשולים, קוצר נשימה – יש לפנות לרופא המטפל או לחדר מיון נשים בבית החולים הקרוב.

לגלולות מספר מטרות, לעתים רוצים פשוט לתזמן מחזור הטיפול, לעתים רוצים למנוע את תגובת השחלות לתרופת הדיכוי בפרוטוקול ארוך ולפעמים רוצים לדכא את רמות ה- FSH ובמקביל את הפעילות השחלתית.

כן, אך זה נעשה רק במקרים נדירים. כיום, יש בידינו טכנולוגיה המאפשרת להסיר תא בודד מהעובר ולבצע בתא אבחון גנטי, המשקף במדויק את התכונות הגנטיות של העובר, כולל מין העובר. מדובר עדיין בשיטה מורכבת ביותר ויקרה. קביעת מין העוברים שמוחזר ים לרחם מותרת כיום בארץ ומבוצעת רק בהקשר של מחלה גנטית המופיעה דווקא בקרב בנים. ד"ר לברון מיסד שרות כזה במסגרת יחידת ההפריה בקייב באוקראינה. שרות זה ניתן לזוגות שלהם לפחות שני ילדים מאותו מין והחפצים לאזן את יחס המינים במשפחתם.

 

בשנים האחרונות חלה פריצת דרך משמעותית בטכניקה של הקפאת ביציות לא מופרות. שיטת ההקפאה החדשה המאפשרת את הדבר נקראת ויטריפיקציה. חשוב להבין שעל מנת שיהיה סיכוי סביר ללידת חי מביציות מוקפאות יש צורך להקפיא עשרות של ביציות. זה אומר שיש לבצע מספר סבבים של שאיבת בציות.

איכות העובר נמצאת במתאם לסיכוי שלו להיקלט ברחם. איכות העובר נקבעת ע"י מספר התאים המצוי לעומת הצפוי וכן לפי מידת % שברי התאים מכלל נפח הביצית שלא משתתפים בבניית העובר. איכות עוברים טובה אינה ערובה להשרשה מוצלחת כיוון שקיימים עשרות גורמים אחרים המשפיעים על כך שמרביתם אינם ידועים לנו ואינם בשליטתנו.

אנו מנחים את המטופלת לשכב כשעה במחלקה ולאחר מכן לסגל אורח חיים מתון בבית. אין צורך בשכיבה בנוסף לכך. ניתן לבצע פעילות שגרתית ולצאת מהבית, אך יש להימנע ממאמץ פיסי חריג.

אחד התנאים הנדרשים לשם השרשת הביצית המופרית הינה בקיעה מהמעטפת שמקיפה אותה ונקראת "הקרום השקוף" (Zona pellucida). לעיתים, המעטפת קשיחה יחסית; התופעה שכיחה במיוחד בגיל מתקדם או במצב של כישלונות חוזרים בטיפול. אחת הדרכים לטפל בבעיה זו הינה "עזרה בהנצה" ( Assisted Hatching) המתבצעת בעזרת מיקרומניפולציה, כלומר פעולה שנעשית במעבדה תחת מיקרוסקופ. בפעולה זו מבקיעים בעזרת תמיסה חומצית או ע"י לייזר חור במעטפת והדבר מסייע בידי הביצית המופרית להשתחרר מהמעטפת. יתרון נוסף הוא אפשרות להסיר, דרך החור שנוצר, שברים (חלקיקים זעירים) שנוצרו בתאי העובר הצעיר וכך לשפר את המגע בין תאי העובר.

מחקרים מורים כי אין חשש בשמירת עוברים בהקפאה במשך שנים רבות. העוברים נשמרים בהקפאה כה עמוקה, שהשינויים בהם לאורך שנים הם מזעריים. לפי הוראות משרד הבריאות, מחויב המכון לשמור את העוברים בהקפאה במשך 5 שנים. לאחר תקופה זו, יוכלו בני הזוג לבחור להפשיר את העוברים ולהחזירם לאישה או להמשיך בשמירת העוברים בהקפאה. תרומת העוברים המוקפאים אסורה בישראל. לאחרונה, סיכמנו את הניסיון שהצטבר במכון, בהריונות שהושגו לאחר שהעוברים נשמרו לפחות שנתיים בהקפאה, ונמצא כי אין כל סכנה למהלך ההיריון או לשלום העובר.

כל טיפול נמשך בין 14ל-30 יום, מיום תחילת הווסת ועד לשאיבת הביציות. במהלך תקופה זו, תתבקש האישה להגיע למכון כמה פעמים. ביום שאיבת הביציות יתבקש הגבר להביא את הזרע למעבדה. לעיתים, יתבקש הגבר לתת שוב זרע, באותו יום או יום לאחר השאיבה, ולכן רצוי ששני בני הזוג יגיעו למכון. שניים או שלושה ימים לאחר שאיבת הביציות, יועברו העוברים לרחם האישה. כיום, עם כניסת שימוש בתכשיר צטרוטייד, קוצר מחזור הטיפול ל- 10-15 יום.